לא תאמינו איך נראים היום שוש, סימבה, אסף וקייסי, לאחר ש'תנו לחיות לחיות' נתנו להם סיכוי.
כשהגיעו ל"תנו לחיות לחיות" היה קשה להסתכל עליהם – המצב הגופני שלהם היה כל-כך גרוע שרוב בני האדם הסיטו את המבט כשראו אותם, אולי העדיפו לחשוב שממילא אין סיכוי להציל אותם, אולי פחדו מההוצאה הכלכלית. למעשה, במידה והיו מגיעים לכלביה עירונית או מקום אחר, ככל הנראה היו מומתים והיו מכנים זאת 'המתת חסד'. אבל ב'תנו לחיות לחיות' ידעו שיש להם סיכוי להינצל. הנה הסיפור של ארבעה מהם.
שוש
אפשר היה לכתוב ששוש נמצא במצב של הזנחה, אבל במצב שבו מצאו את שוש זו כבר ללא ספק הייתה התעללות מחרידה. חילצנו אותו בנובמבר 2016 כשהוא עם קשיי נשימה קשים, ללא פרווה על גופו, ומצבו הגופני מעיד על כך שלא אכל או שתה במשך שבועות ארוכים. עור ועצמות, שלד שבקושי הולך .בגלל מצבו הקשה הוא הועבר לבית החולים הווטרינרי בבית דגן. אחרי 48 שעות בבית החולים שוש התייצב ולכן הוא עבר להמשך טיפול במרפאה שלנו. הוא סבל ממחלת דמודקס (מחלת עור) במצב חמור ביותר. העור מלא אבצסים ונמקים מרוב דלקת, עד שהוא בקושי הצליח לפתוח את עיניו או לשמוע משהו באוזניו. כל המפרקים היו נפוחים מהדלקות, ולכן גם בקושי עמד על רגליו. הוא נמצא בתת תזונה ומיובש, וציפה לו מסע החלמה ארוך.
הוא טופל בתרופות אנטיביוטיות וחפיפות לעור הפצוע וקיבל טיפול לאוזניים ולעיניים וטיפול לגוף החלש. הצוות שלנו היה צמוד אליו וטיפל בו סביב השעון. גם רבים מקוראי הפייסבוק שלנו התרגשו מהסיפור של שוש, אבל הסיפור הפך מרגש עוד יותר כאשר חודשיים מאוחר יותר הגיעה למרפאה שלנו משפחת ברוק המקסימה והחליטה לאמץ את המתוק!
עדי ברוק, האמא המאמצת של שוש ,ששינתה את שמו לשון, מספרת שכאשר שון הגיע אליהם הוא היה מפוחד וחסר חיות וישן הרבה. עדי אף התקשרה אלינו להתייעץ: "הוא עוד גור, איך זה שהוא כזה סמרטוטון ולא קופצני ושמח כמו כל הגורים? זה נורמלי?" אבל כשלמד להכיר את המשפחה החדשה שלו שון נפתח והחל לפרוח. היום הוא שוקל 30 קילו וכאשר קופץ עליהם הוא עובר את כולם בגובה. עדי מספרת כי הגיע אליהם בול בזמן, כשהייתה בהריון עם הבן השני, "תחילה יהב הבכור מאד קינא בבן הנוסף שנכנס הביתה.. מאז נולד רותם הקטן , רותם מקנא ביהב ששון ישן אתו במיטה. היום יש לי שלושה בנים", אומרת עדי ומתמוגגת.
אבל לא רק שוש / שון עבר מהפך, גם משפחת ברוק עברה שינוי בזכות שון: "מאז שעברנו דירה ולקחנו את שון, הוא הכניס המון שמחה. גם בעלי פורח מהעובדה שיש כלב בבית , יש פה ממש קרנבל. לא משעמם לרגע", מסכמת עדי.
סימבה
סקביאס. כמה שזה מגרד, איזה סיוט זה כשהגירוד מתפשט לכל פינה בגוף, מהראש ועד לכפות הרגליים, לא מפספס אף פינה, בתוך ומעל העיניים, האף, הבטן, האוזניים- סיוט. הסקביאס לא תוקף ישר את כל הגוף. אבל כשאין טיפול לסקביאס הוא בהחלט משתלט על כל פינה בגוף, הגירודים הם בלתי נסבלים ומטרידים עד כאב. וזה מה שעבר על סימבה.
פוסטים שונים שעלו ברשת פייסבוק הובילו את רן המחלץ שלנו לקיבוץ חניתה, שם הסתובב סימבה, כנראה יותר מדי זמן בלי שאף אחד יעניק לו טיפול. סימבה האומלל, שכל פרוותו כבר מזמן נשרה ממנו, נראה פשוט גמור.
העברנו אותו למרפאה של ד"ר אורלי הררי, שם מיד החל בסדרת טיפולים לטיפול בסקביאס: זריקות, שטיפות וכמובן הרבה נוזלים וחיזוקים לגוף המותש שבקושי שרד. ד"ר הררי הצליחה להשתלט על הסקביאס, אחרי כחודש פרווה חדשה החלה לצמוח על צווארו, ולאט לאט על שאר גופו. אחרי חודשיים כבר התרוצץ עם פרווה מקסימה.
לאחר שיקום ארוך, סימבה אומץ על ידי חגית ומשפחתה, ששולחים אלינו תמונות נהדרות של סימבה, שהיום קוראים לו שובי והוא מתהדר בפרווה מפוארת ואחים חמודים!
ועוד דבר חשוב שאי אפשר לסיים את הסיפור על סימבה בלעדיו –
סימבה נמצא עם שבב. הוא היה פעם בבית. היו לו בעלים שלא רצו בו גם אחרי שהתקשרנו והודענו שמצאנו אותו. הם האחראים הישירים לפצעים הגופניים והנפשיים של סימבה, ועל כך דאגנו שייתנו את הדין. גם לשם כך אנחנו כאן. המחלקה המשפטית שלנו לא הסתפקה בהגשת תלונה למשרד החקלאות, אשר אמור לתבוע את הנוטשים ולהאשימם בעבירה פלילית. אנחנו הגשנו גם תביעה אזרחית נגד הנוטשים. בית המשפט פסק לפני זמן מה, כי על הנתבע (הנוטש) לשלם לעמותה את כל הוצאות הטיפול בסימבה.
אסף
מנכ"לית העמותה יעל ארקין ענתה יום אחד לשיחת טלפון, כשעל הקו בחורה מהקריות שסיפרה בבכי על חתול גוסס שראתה ברחוב. ביקשנו מהפקח שהגיע למקום להעביר אותו מיידית למרפאה של ד"ר אסף ירום, ו'תנו לחיות לחיות' לקחה עליו חסות. מצבו היה כה קשה, עד שהיה קשה לזהות שמדובר בחתול. הוא הגיע עם לסת מרוסקת, דלקות שהלכו והתפשטו בכל הגוף עד שעיוותו את הצורה שלו, עין אחת הייתה בחוץ והוא צרח מכאבים. לאחר כמה ימים כבר יכול היה לאכול בכוחות עצמו, אבל רק לאחר שבועות ארוכים של טיפול והחלמה במרפאה של אסף ירום, הוא הפך לנסיך יפהפה וחיפש בית. עד למציאת הבית, הוא עבר למשמורת במשרדי העמותה ברמת גן, לקחנו אותו למשרדים כדי לא לשים אותו במרפאה, שם תמיד יש מחלות ולא רצינו שיידבק, וקראנו לו 'אסף' על שם הרופא שהציל אותו. לאחר שהתמקם פה במשרד, נראה שכולם התאהבו בו. היום, ברור לכולם, הוא כבר לא מחפש בית, הוא אומץ על ידינו באהבה.
לאחרונה נאלצנו להוציא את עינו של אסף, אבל לא נוותר על נוכחותו האצילית, כאן במשרדים של 'תנו לחיות לחיות' ברמת גן, בחדר הישיבות שאתו אימץ כחדרו.
קייסי
ה"מייק-אובר" של קייסי החל לפני שנתיים, כשהתמזל מזלו להגיע ל'תנו לחיות לחיות'. איכשהו, קייסי הצליח להימלט מגורלו האכזר, או שאולי פשוט החליטו לשחרר אותו מהחבל אליו היה קשור, כי כלב חולה כמוהו כבר לא מועיל. קייסי הוא כלבון שעבר התעללות והזנחה קשה. הוא נמצא משוטט בכפר קאסם ואנו נסענו לחלץ אותו ואספנו אותו כשהוא עור ועצמות, פרוותו מוזנחת עמוסה פרעושים קרציות ופצעים מדממים.
הוא עבר סידרת בדיקות ונמצא כי הוא אנמי בצורה חריפה וסובל מקדחת קרציות.
קייסי אושפז במרפאתו של ד"ר שיינר וקיבל את כל הטיפולים להם נדרש. נלחמנו על חייו והצלנו אותו – רועה מעורב יפהפה עם לב זהב. גולשי הפייסבוק שלנו זעקו בשמו על ההתעללות הנוראה ורבים גם תרמו ועזרו לנו לתת לקייסי התחלה חדשה. בשנתיים שעברו מאז הוא הפך לכלב 'חתיך', שכל מה שהוא מבקש זה אהבה. אבל מאז שעבר מהמרפאה לבית המחסה הוא נשכח בכלוב, איש לא מגיע לאמץ אותו וכל יום שעובר מעציב יותר ויותר.
המהפך של קייסי, בניגוד לשוש, סימבה ואסף, עדיין לא הושלם. המהפך שלו יושלם כשייכנס לבית אוהב!
אפשר לראות מידע וסרטונים של קייסי כאן באתר העמותה