בחורף שעבר כשהסווטשירט האפורה הוכתרה לאייטם הנחשק של כל פאשניסטה, אני עיקמתי את האף. המשכתי לעקם אותו עמוק אל תוך החורף הנוכחי כי כל ההתעסקות הזאת בפריט כל כך חסר יחוד נראתה לי מוגזמת; ועוד יותר מוגזמת עליית המחירים שהתרחשה כתוצאה מכך.
פתאום פריט ששימש אותי במשך שנים להליכה לחדר כושר נמכר בכל מקום אפשרי ב200 ש"ח ומעלה, זה שעולה פחות נראה כמו סמרטוט; וכל זאת בגלל הפיכתו לפריט אופנתי נחשק.
לפני כחודשיים הפסקתי לעקם את האף לנוכח הרעיון של סווטשירט אפורה אופנתית (אך לא לנוכח מחיריה הגבוהים) ופצחתי במסע חיפושים אחר הסווטשירט המושלמת. במנגו הן מלאות בפייטים, בפול אנד בייר דקות מידי ובזארה יקרות מידי, והאחת המושלמת נמצאה ב- S.WEAR.
היא עשויה מוכותנה ופוליאסטר, ההרגשה היא כאילו שאני עטופה בצמר גפן ומחירה 108 שקלים. מאז שנרכשה אני לובשת אותה בלי סוף לעבודה, ליציאה לפאב, ללימודים, לקנות פיצה אחרי צפייה בתצוגה של טוב'לה ובעוד שלל הזדמנויות נוספות. אם תפגשו אותי ברחוב עטופה בה אל תתפלאו. אני מתכננת להמשיך לחרוש על האפורה הזאת עד שמזג האוויר יגרום לי להתבשל בתוכה.
